פסק-דין בתיק ע"פ 30486/06

1.         לפניי ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), מיום 3.7.06, בתיק תד 2923/05 - במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוען של העבירות להלן: עקיפה אסורה - עבירה על סעיף 47(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: התקנות); נהיגה ברשלנות - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: הפקודה); גרימת נזק לאדם ורכוש - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות בצירוף סעיף 68 לפקודה. 

            בית המשפט השית על המערער את העונשים הבאים: 3 חודשי פסילה בפועל, חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים וכן 1,000ש"ח קנס.

המערער הפנה ערעורו הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר דינו של בית משפט קמא. המשיבה, לעומת זאת, ערערה על גזר דינו של בית משפט קמא, בבקשה להחמיר בעונשו של המערער.

פרטי האישום

2.         כמפורט בעובדות כתב האישום, הרי ביום 23.12.05, בשעה 00:50, נהג המערער מונית מכיוון תל אביב לכיוון ירושלים, בנתיב השמאלי. בזמן נהיגתו היה הכביש יבש ותקין. בהגיעו במונית, בסמוך לקילומטר 47, עקף המערער, מימין, רכב מסחרי מסוג "פורד" ופגע בניידת משטרה, אשר עמדה בצד הדרך על מנת לסייע לרכב תקוע. כתוצאה מן התאונה, נחבל שוטר חבלה שיש בה ממש בעוד יתר הנוסעים המעורבים נפגעו באורח קל. הניידת והמונית ניזוקו באורח קשה.

טענות הצדדים

3.         ב"כ המערער טען, כי לא הוצב משולש בכביש, לפי הוראת תקנה 70(א) לתקנות. טענתו זו נסמכת, לדבריו, על עדותו של עד תביעה מס' 6, נהג האוטובוס הזעיר, אשר ציין, כי לא ראה משולש או נצנצים על פני הדרך (עמ' 16, ש' 10). אמנם עד תביעה מס' 4 עמד על קיומו של משולש בצד הדרך (סוף עמ' 8, תחילת עמ' 9), ברם מיד לאחר מכן אמר בהאי לישנא: "כשבית המשפט אומר שהעדים האחרים ציינו שהמשולשים הוסרו, אני אומר שיכול להיות שלא היו משולשים, אני יודע שהיה פקק גדול, מהבהבים עובדים, צ'קלקות" (עמ' 9, ש' 1). לחילופין, ביקש ב"כ המערער, באם יידחה הערעור על הכרעת הדין, לבטל רכיב הפסילה בגזר דינו של בית משפט קמא.

4.         ב"כ המשיבה, אשר הגישה מטעמה ערעור שכנגד, ציין, כי העונש קל מדי ואינו משקף חומרתה של העבירה, ובעיקר אמורים הדברים נוכח העובדה, ששוטר נחבל חבלה של ממש (שבר בשורש כף היד) ולנוכח עברו התעבורתי הכבד של המערער - 51 עבירות ובהן עבירות מסוכנות.

דיון

5.         אפתח הדיון בערעורו של המערער, תוך שאציין, כבר בראשיתם של דברים, כי דינו להידחות.

ראשית, המדובר בערעור עובדתי, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בעיקריו;

שנית, ב"כ המערער ביקש לבסס ערעורו על שברי עדויות ועל חלקי משפטים, כאשר העולה מאלה אינו חושף התמונה במלואה. כך למשל ציין עד תביעה מס' 6, בצורה הברורה ביותר, כי הכביש היה מואר וכי הוא ראה השתקפויותיהם של אורות הרכב המשטרתי "עם ההר החצוב" (עמ' 16, ש' 5-6), קרי: אותות האזהרה בדרך היו ברורים ביותר. עד תביעה מס' 4 עמד כאמור, על קיומו של משולש בצד הדרך והגם שהסכים, כי ייתכן שהמשולש הוסר אישר בלשון ברורה קיומם של אורות מהבהבים מכל כלי הרכב בצידו של הכביש. מן האמור עולה, כי הוצב לכתחילה משולש כחוק, וזה הוסר לאחר מכן - ככל הנראה, עם סיום הטיפול ברכב התקוע, אשר ניצב בצד הדרך. הדבר צוין על ידי עד תביעה מס' 3, אשר ציין כי הניח משולש בצד הדרך וכי היה משולש נוסף של בעל הרכב התקוע. אלה הוסרו לאחר מכן " כדי שהוא [השוטר] יתחיל לפנות את הנתיב הימני. זה היה רק בהוראת השוטרים" (עמ' 6, ש' 27). נוסף לאורות הניידת, הבהבו אורותיהם של יתר הרכבים, כך שאין סיכוי "שמישהו לא יראה" (שם, ש' 10);

נוסף לאמור, בטענותיו מתעלם ב"כ המערער מעדותו של עד תביעה מס' 5, הנוסע ברכבו של המערער, אשר אמר כלהלן: "הבנתי שהוא [המערער,ע.ח.] עייף כבר בתחילת הנסיעה בחזרה לירושלים" (עמ' 9, ש' 25). כשראה הנוסע טור מכוניות בצד הדרך, ציפה "שהנאשם יעצור, יאט ולהפתעתי הוא לא האט... כשהוא התקרב מאוד כנראה נפלטה צעקה מפי ויכול להיות שזה גרם לו להתעורר... לא נראה לי שהבעיה היא מהירות אלא הערנות" (עמ' 10, ש' 4-11).

בהכרעת דינו ניתח בית משפט קמא עדויותיהם של העדים, על כלל פרטיהן ובהתאם לזאת, קבע ממצאיו ומצא, כי המערער אשם במיוחס לו בכתב האישום. כפי שצוין בתחילה, אין מקום להתערב בקביעותיו אלה של בית משפט קמא ולאחר עיון בהכרעת דינו המפורטת סבורני, כי אין כל מקום להתערב בהן, גם לגופו של עניין. אשר על כן, דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

6.         בשלב זה יש להידרש לערעורו של המערער על גזר דינו של בית משפט קמא, ולהתייחס בהקשר זה גם לערעורה של המשיבה על קולת העונש.

סבורני, כי דין ערעורו של המערער להידחות בעוד דין ערעורה של המשיבה לעניין להתקבל. המדובר בעבירות חמורות ואך יד המזל מנעה תוצאות טרגיות במקרה דנן. יש להוסיף לכך, כי עברו התעבורתי של המערער כבד ודווקא בשל היותו נהג מקצועי, יש להחמיר הענישה במקרים כגון דא. המערער, בפרט, הנוהג בכבישים משך שעות רבות במהלך היום, מחויב בזהירות יתרה ומשלא נהג בצורה זו, תרתי משמע, אין לו להלין - אלא על עצמו בלבד.  

7.         סיכומו של דבר - על יסוד האמור, ומשערכאת הערעור אינה ממצה הדין עם הנאשמים, הריני מעמיד רכיב הפסילה על 5 חודשים חלף 3 החודשים, אשר הושתו על המערער בבית משפט קמא. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

המערער יפקיד רישיונו עד יום 15.3.07. הקנס ישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון יהא ביום 15.3.07, ויתר התשלומים בכל 15 לחודש לאחריו.

ניתן היום, י' בשבט תשס"ז (29 בינואר 2007), בהעדר.